פסק-דין בתיק עת"א 31731-08-11

העותר מרצה שנתיים מאסר בגין הרשעתו בת.פ. 108/10 (בימ"ש שלום בירושלים) בגין עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, היזק לרכוש במזיד וזילות בית משפט, לאחר שעונש מאסר של 3 שנים שהוטל עליו על ידי בימ"ש השלום הוקל בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים.

העותר מלין כנגד החלטת המשיבה 1 (להלן: "הוועדה") מיום 7.8.11 שלא לשחרר אותו על תנאי, מאחר ולא עמד בהסכמתו להיבדק על ידי פסיכולוג מטעם שב"ס כדי שיבחן את מסוכנותו באם ישוחרר שחרור על תנאי.

הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין בעתירה קודמת שהגיש העותר כנגד החלטה קודמת של הוועדה שלא לשחרר אותו על תנאי.

איננו רואים צורך להיכנס לנימוק זה של הוועדה, שהוא נכון לכשעצמו, ולא רק מבחינה דיונית, שכן בכל מהלך מאסרו לא עבר העותר כל תהליך טיפולי על מנת לאיין את מסוכנותו לאחר שחרורו על תנאי בכל הקשור להיעדר שליטה בכעסים כפי שבא לביטוי לא רק במקרה בגינו הוא מרצה את עונש המאסר אלא גם בעברו הפלילי בגין עבירות אלימות ואיומים שבקשר אליהן ריצה שני מאסרים קודמים בהיותו בשירות צבאי ובשנת 2006, כפי שעולה מגיליון ההרשעות הקודמות שצורף כנספח ח' לתגובת המשיב 2.

לכך יש להוסיף את חוות דעת רש"א שהיתה בפני הוועדה ואשר צורפה לתגובת המשיב לפיה העותר אינו רואה עצמו כמי שזקוק לטיפול ולא מביע תובנות לגבי בעיה כלשהי בניהול אורח חייו ובהתנהלותו סביב ביצוע העבירה בגינה הוא מרצה את מאסרו.

איננו מתעלמים מחוות הדעת הפרטית של גב' לובלסקי שהוצגה בפני הוועדה, ואשר צורפה לעתירה, אך הדברים שאמר העותר לגב' לובלסקי סותרים את הדברים שאמר לגורמי הטיפול בשב"ס ולגורמי רש"א ויש בהם כדי להעיד כי מדובר בדברים מן הפה ולחוץ, על מנת לזכות בשחרור מוקדם.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את העתירה.

<#3#>

ניתן והודע היום כ"ז תשרי תשע"ב, 25/10/2011 במעמד ב"כ הצדדים והעותר.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: